<h1>ספר החינוך מצוה ל"ד</h1>
<h2>דף עו:</h2>
שלא להרוג נפש, שנאמר [שמות כ'] לא תרצח. שורש מצוה זו ידוע ונגלה לכל רואי השמש, כי השם בנה העולם וצונו לפרות ולרבות כדי לישבו לפניו, ומנענו שלא נחריבהו בידינו להרוג ולאבד הבריות שהן המישבות העולם. ואולם הרשעים הגמורים כגון המינין והמלשינים אינן מישבי עולם, ועליהם אמר הכתוב [משלי י"א] ובאבוד רשעים רנה, לפי שהן לא ישיבו העולם אבל יחריבוהו בכל כוחם. וזהו מה שאמר חכם מחכמינו זכרונם לברכה באבדן הרשעים, קוצים אני מכלה מן הכרם [ב"מ פ"ג ע"ב], כלומר באבדן אלה יתישב העולם יותר, כמו שפירות הכרם מתרבים וטובים יותר בסלוק הקוצים ממנו. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין פ"ח ע"א] שאחד ההורג את הבריא או את החולה נטוי למות, ואפילו הגוסס בחולי בידי שמים נהרג עליו. ודין משפט הרוצח כיצד, ויתר פרטיה מבוארין בפרק ט' מסנהדרין [ע"ז ע"ב ואילך] ושיני ממכות. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ורצח במזיד ויש עדים שהתרו בו הורגין אותו בסייף. בשוגג למטה נכתוב דינו בעזרת השם בסדר אלה מסעי [מצוה ת"י].
